,לפני שנה
גם אני כמו הרבה מעם ישראל
.עמדתי בהר מירון
,כחצי שעה לפני האסון
,באופן לא ברור אמא היקרה שלי החליטה שאנחנו חייבים לעזוב את המקום
,כאילו ר' שמעון לחש לה
,קחי את הילדים שלך
.ותרחיקי אותם מכאן
,היא ממש דחקה בנו למהר ולצאת, לא לעצור
,לא הבנו את הדחיפות, רצינו עוד להתפלל
.אבל היא לא ויתרה, אספה את כולנו והריצה אותנו החוצה
,כשהגענו למרגלות ההר קיבלו את פנינו עשרות אמבולסים דוהרים
...הבנו שקרה משו נורא
,כל הדרך חזור אנחנו מקבלים עדכונים
,מנסים לעכל את מה שקורה
מתקשרים לקרובי משפחה להודיע שאנחנו בסדר והצלחנו לצאת
ומתפללים
.מתפללים לשמוע על כמה שפחות הרוגים
,אני לא מכירה אישית אף אחד מהמשפחות
.אבל זה לא מנע ממני לשמוע, לקרוא, לדמוע, לכאוב
.ולא מונע ממני לדמוע גם עכשיו
בחודש כסלו, השנה, תשפ"ב
נדרשתי להכין מוצג לתערוכת ישראל 100
שנערכה בחנוכה תשפ"ב, 29.11.2021
בדיזינגוף סנטר, תל אביב
אני בחרתי להנציח במוצר שלי את האסון
ואת הקדושים שאינם
,יצרתי מעמד לנר נשמה
שכל פיסה בו, וכל חומר
.מבטאים את המאורע כולו
חלק מהסקיצות
החלטתי לעשות את הבסיס מאבן גולמית שלא עברה עיבוד
אבן - מתוך המנהג להניח אבן על קברו של הנפטר
...ולא מעובדת, כי הכל היה כל כך פתאומי ולא צפוי
התכנון למעמד עצמו
פרופיל מתכת שחורה דקה
,שהעיצוב כולו בא לנסות לבטא ולו במעט
.את הכאוס, הבלאגן, הבלבול הכ"כ גדול שהיה שם
...והחלל שנשאר
תכנון וגזירה ידני
.על פסי המתכת הוספתי את שמות הנפטרים
בלי תארים
בלי תאורים
בלי מגזר
בלי גיל
.כולם עם אחד
וכל אחד
.עולם ומלואו
